Get Adobe Flash player

אימון לזוגיות – כי לכל אחת מגיע לחיות בזוגיות אוהבת, בריאה ומתפתחת

נמצאת בזוגיות לא מספקת ומאמינה שאפשר גם אחרת? ם

ם

נמצאת בזוגיות טובה ומעוניינת להתפתח ולצמוח? ם

אם את קוראת שורות אלו כנראה שתשובתך היא “כן” לאחת השאלות למעלה.

מאחר והגעת לאתר הזה, אין לי ספק כי יש לך מחוייבות ליצור לעצמך זוגיות טובה, ואני מוקירה אותך על כך. ם ם

אני מציעה לך הזדמנות לקחת אחריות על חייך, וליצור את הזוגיות בה את חושקת, על ידי אימון אישי לזוגיות. ם ם

האם כל מי שקוראת מילים אלו תחליט לעשות זאת? אני מניחה שלא. ם
לא פשוט לצאת מ”אזור הנוחות”, להתחייב לעבודה ולעשות שינוי. הרי אף אחד לא מבטיח לנו קסמים… ם
אבל, אם את מרגישה שמגיע לך יותר – ושאת מוכנה לעבוד בשביל זה – זה הזמן!ם

הרימי טלפון (052-6071209), או מלאי את הטופס “צור קשר” והתחילי במסע לזוגיות שאת מאחלת לעצמך! ם ם

זוגיות מעצימה ומהנה היא נס שביכולתנו לחולל

אך לשם כך צריך לעשות מעשה… ם

הזמנה לקבלת חמשת הצעדים לזוגיות בריאה ומהנה

“או-או” מול “גם וגם”

מה שעומד בבסיס רוב הקונפליקטים בחיים, היא חשיבה של “או – או”.

“או שאהיה אמא טובה – או שתהיה לי קריירה מספקת”

“או שנגור איפה שאני רוצה, או שנגור איפה שהוא רוצה”

“או… או…”

בכדי להתמודד עם קונפליקטים מהסוג הזה, כדאי לאמץ חשיבה של “גם וגם”. צורת החשיבה הזו מזמינה התמקדות בפתרון – במקום בבעיה. התמקדות בדרך לבטל את הפער (או לפחות לצמצם אותו) – במקום בהתמקדות בעצם היותו.

צורת החשיבה של “גם וגם” יוצאת מתוך נקודת הנחה שניתן לגשר על קונפליקטים, שהדברים אפשריים – גם אם אנו לא רואים זאת ממבט ראשון, ותפקידנו הוא למצוא את הדרך לעשות זאת.

במקום הקביעה “או שאהיה אמא טובה – או שתהיה לי קריירה מספקת”, נשאל את השאלה “איך אני יכולה להיות גם אמא מספיק טובה, וגם בעלת קריירה מספקת?”

במקום “או שנגור איפה שאני רוצה, או שנגור איפה שהוא רוצה”, נשאל – “איפה נוכל לגור שגם אני אהיה מרוצה וגם הוא יהיה מרוצה?”

“גם וגם” זוהי חשיבה שדורשת פתיחות, גמישות ויצירתיות.

בכדי להגיע ל”גם וגם” עלינו לדייק את הרצונות שלנו, לראות מה הכי חשוב לנו – ועם זה להתקדם. אם ניקח לדוגמה את השאלה – “איפה לגור?” ברור שכאשר נבחר באחת האפשרויות – נוותר על השניה. עם זאת, כאשר נברר לעומק מה חשוב לכל אחד – קרבה לעבודה / שקט / נגישות/ נוף / חינוך מסוים וכו’ – זה יאפשר לנו לבחור מקום שטוב לשני הצדדים, מתוך התמקדות ברצון של כל אחד מהצדדים.

היום זהו יום השנה החמישי לפטירתו של אבי האהוב.

אבא שלי היה אלוף ה”גם וגם”.

אני יכולה לראות זאת בהמון דוגמאות קטנות בהתנהלות שלו, אך הדוגמה הבולטת ביותר שעולה לי כרגע היא האופן בו תפקד כגבאי בבית הכנסת המרכזי בעפרה שנים ארוכות (היום בית הכנסת קרוי על שמו).

לאורך שנים אבא היה גם גבאי מיתולוגי בבית הכנסת המרכזי (האשכנזי) בישובנו, וגם מיוזמי ומקימי בית הכנסת הספרדי בישוב. הוא היה שייך גם לכאן וגם לכאן, ללא סתירה. היה ברור לו שיש מקום לכל אחד, שהדברים לא חייבים לבוא אחד על חשבון השני, אלא יכולים להתקיים זה לצד זה.

כגבאי, אבא היה צריך לתמרן בין צרכים ורצונות של אנשים שונים. בהיותו אלוף ביחסי אנוש ובחוכמתו עשה זאת באופן בו כולם יצאו מרוצים. היכולת שלו להקשיב – גם למילים וגם למה שנאמר ביניהן, להכיל את השונות, להיות אמפתי לבקשות, היצירתיות שלו במתן פתרונות – כל אלו אפשרו לו ליישם את ה”גם וגם”, ובגדול.

אבא – יהיה זכרך ברוך. הלוואי ונצליח ליישם את מה שהיה דרך חייך.

אני רוצה לסיים בחיוך – בבדיחה שאבא היה נוהג לספר:

מסופר על רב קהילה, ששני יהודים מסוכסכים הגיעו אליו לשטוח את טענותיהם.
היהודי הראשון נכנס אל חדרו של הרב, והציג בלהט את עמדתו. “אתה צודק”, אמר לו הרב. לאחר מכן נכנס לחדרו של הרב היהודי השני, ואף הוא שטח את טענותיו בפני הרב. “אתה צודק” אמר לו הרב.

אשת הרב, שבמקרה נכחה אף היא בחדר, פנתה לרב בתמיהה: “איך יכול להיות שגם הראשון צודק, וגם השני צודק?”
“את יודעת מה”, אמר לה הרב, “גם את צודקת”.

אשמח לקרוא איפה בחייך את מרגישה שאת משתמשת ב”גם וגם”, ואיפה היית רוצה להכניס את צורת המחשבה הזו לחייך?

מישהו ראה את המפתחות שלי?

סרטון קצר, עם תובנה פשוטה – אבל חשובה. ממני אליך באהבה לכבוד השנה החדשה.

לנוחיותך – צרפתי גם תמלול מתחת לסרטון

 

מישהו ראה את המפתחות שלי?

הי, שלום לך, אני שמחה שאת כאן!

אני מיטל טולדנו, ואני מלווה נשים להתחבר לעצמן ולעוצמה שלהן, ומתוך כך לעשות שינוי של 180° בחוויית החיים שלהן.

והיום לכבוד השנה החדשה, רציתי שנתחבר יחד לתובנה שהיא בעיניי מאד משמעותית, וזה בעצם לזכור שהמפתחות הן בידיים שלנו.

החיים זה לא דבר ש”קורה” לנו. וגם אם כן – אז מה שחשוב זה לא מה שקורה לנו, אלא איך אנחנו מתמודדים עם זה. והצעד הראשון בהתמודדות או כשאנחנו רוצים לעשות איזה שהוא שינוי או להכניס משהו חדש לחיים שלנו זה באמת לקיחת האחריות הזאת. לקחת את המפתח לידיים שלנו ואת האחריות אלינו ולא לחכות שהדברים יקרו לנו.

אז אני מנצלת את ההזדמנות לאחל לך שנה נפלאה, שנה טובה, שנה שבה יתגשמו כל משאלות ליבך (או לפחות חלקן) לטובה.

ובאמת – אם יש משהו שהיית רוצה לראות אחרת השנה: את הזוגיות שלך, אולי מערכות יחסים אחרות. את המצב הכלכלי שלך, את המצב הבריאותי. את האוכל שאת רוצה לאכול, המצב התעסוקתי. כל דבר בחיים שלך שהיית רוצה לראות אחרת השנה או שהיית רוצה להכניס שם שינוי או שהיית רוצה לקדם השנה – תזכרי, זה הצעד הראשון. לקחת את המפתח לידיים.

זו גם ההזדמנות שלי לספר לך שבע”ה אחרי סוכות אני הולכת לצאת עם סדרת סרטונים עם המון ערך שבעצם תאפשר “לקחת את המפתחות לידיים” בכל מה שקשור למערכות יחסים.

אז תישארי קשובה, ונתראה.

איך להתחבר לשמחת החיים – סרטון וידאו

לנוחיותך צרפתי תמלול של הסרטון (מופיע מתחת לסרטון)

תמלול הסרטון:

שלום, אני מיטל טולדנו, והיום אני רוצה שנדבר על שמחה.

“משנכנס אתר מרבין בשמחה”, אבל לפעמים לא כל כך פשוט לנו להיות במקום הזה.

מה שאני שומעת ממתאמנות הרבה: “טוב, אני מרגישה שאני שוקעת יותר מדי, ואני רוצה לחזור לעצמי, אני רוצה להתחבר בחזרה לשמחת החיים שלי.

זה משהו שאני מאד מזדהה איתו, כי גם אני חווה את הדברים האלה. גם לי יש לפעמים נפילות, ובזמן האחרון באמת אני חווה את זה אולי קצת יותר…

ילדתי לפני 3.5 חודשים (בן, חמוד J ), ואני חווה את נפילות ההורמונים האלו. יש לי ימים שאני ממש מרגישה מדוכדכת, עצבנית, לא מרוצה, ושום דבר לא טוב לי.

לפעמים אני בוחרת להישאר שם… זה קורה. ולפעמים אני מרגישה ש”לא! אני רוצה לצאת מהמקום הזה, אני רוצה להתחבר בחזרה לשמחת החיים שלי”.

ואני אומרת להתחבר לשמחת החיים שלי כי אני מאמינה שזה לא דבר או שיש לנו או שאין לנו

לכולנו יש את זה. לפעמים אנחנו מחוברות יותר ולפעמים פחות.

והבשורה שלי – שיש דרך לעשות את זה, אפשר להתחבר לשמחת החיים.

הדבר הראשון שנדרש בשביל שזה יקרה זה לבחור! לבחור להתחבר לשמחת החיים.

זאת אומרת: אני בודקת עם עצמי אם מתאים לי, אם אני רוצה להתחבר לשמחת החיים שלי.

כמו שאמרתי, לפעמים התשובה היא – לא. לפעמים בא לי להישאר בבאסה, ולא רוצה! עזבו אותי כרגע מלהיות שמחה.

אבל לפעמים – אני רוצה. אני רוצה להיות שמחה יותר.

אז הצעד הראשון, כמו שאמרתי, זה באמת לבחור להיות בשמחה.

הדבר השני שאני ממליצה לעשות (גם למתאמנות שלי וגם לעצמי), זה לדמיין בראש איך היום שלי נראה כשאני שמחה.

ממש לעצום עיניים, ולראות איך אני קמה בבוקר ואני שמחה. אולי אפילו איך אני מגיבה לאתגרים, לדברים שמאתגרים אותי במהלך היום. אם זה מישהו שאני יודעת שעלול להכעיס אותי או לעצבן אותי, אם זה איזשהו משהו שאני לא אוהבת לעשות ואני צריכה לעשות, ובאמת – לדמיין איך זה נראה שאני עושה את כל הדברים האלה תוך כדי שאני מחוברת לשמחה.

אחרי שיש לי איזושהי תמונה בראש, אז באמת כדאי להוציא משם את הדברים שאני עושה.  זאת אומרת: אם אני דמיינתי לי שאני מחייכת לכל מי שאני רואה – זה משהו שאני יכולה לרשום לי אותו בצד, כפעולה שאני יכולה לעשות. אם דמיינתי שכשאני מקפלת כביסה אני שרה ומפזזת כדי לא להשתעמם ולהתבאס – אז אני רושמת לי את זה בצד. אם דמיינתי שאני יוזמת שיחה לחברה שנורא בא לי לדבר איתה – אז אני רושמת לי את זה בצד, ואני מקבלת רשימה של פעולות שאני יכולה לעשות שמחברות אותי לשמחה.

אני יכולה לתרום לך מהניסיון שלי – גם באופן אישי וגם ממה שאני שומעת ממתאמנות – ישנם מספר דברים (חלק הזכרתי) שמאד עוזרים לחיבור לשמחה.

דיברתי על לשיר – אפשר לשים מוזיקה שאת אוהבת ועושה לך שמח ומכניסה אותך לאנרגיה טובה, אפשר ליזום שיחה עם אדם שאת יודעת ש”עושה לך את זה” – אם זה הבעל, אם זה ילד, אם זה מישהו אחר מהמשפחה, אם זו חברה טובה, ואם זה סתם מישהו שאת יודעת שאת יודעת שכשאת מדברת אתו נהיה לך מצב רוח טוב. אז זה הזמן לעשות את השיחה.

יש עוד דבר שלי מאד עוזר ואני יודעת שגם לאחרים זה עוזר – וזה לבחור בעשיה. משהו קטן, ממוקד, שאני יודעת שאחרי שאני אעשה אותו אני יכולה לעשות “וי”. זה יכול להיות סתם לשטוף את הכלים בכיור – ואני יכולה לשתף אותך שהסרטון הזה הוא תוצאה של בחירה כזו… הבוקר קמתי על צד שמאל, ולא היה לי מצב רוח, והחלטתי שאחד הדברים שאני עושה כדי לצאת מהמקום הזה זה באמת לעשות את הסרטון הזה, שכבר יותר משבועיים אני מתכננת לצלם.

עוד דבר שאני יודעת שלהרבה עובד – זה להתלבש, להתאפר, להרגיש טוב עם עצמי. מה שעובד לך!

החכמה היא באמת, דבר ראשון לבחור לרצות להתחבר לשמחה, והדבר השני: אני ממליצה שהרשימה הזו תהיה מוכנה ותהיה רשומה לך באיזשהו מקום: אולי ביומן, אולי ברשימה בפלאפון, או בכל מקום אחר שנוח לך – אולי על המקרר.

ועוד דבר לגבי המוזיקה – כדאי שזה כבר יהיה לך זמין. זאת אומרת, לא כשאני בבאסה אני מתחילה לחשוב איזו מוזיקה עכשיו יכולה להוציא אותי משם… שיהיה לך דיסק, או שתהיה לך תחנת רדיו (לי יש שתי תחנות רדיו בפלאפון שאני יודעת שכשאני שמה אותן יש מוזיקה שאני אוהבת).

שזה יהיה מוכן מראש, ואז כשאני בוחרת להתחבר לשמחה אז הרבה יותר קל.

אני מאחלת לך ולמשפחתך פורים שמח וחיים שמחים,

ותזכרי שגם אם לפעמים לא בא לך – זה בסדר, העיקר שאת יודעת שכשאת רוצה – את יכולה!

להתראות

שנה טובה – ערב ראש השנה התשע”ג

איפה את?

אנו בימי בין המצרים, וט’ באב מגיע אוטוטו. בט’ באב אנו מתענים וצמים על חורבן בית המקדש, שחרב בגלל שנאת חינם.

כנראה שהקב”ה מוכן “לספוג” מאיתנו הכל, רק לא שנחיה בשנאה אחד כלפי השני…

אתמול שמעתי אמירה יפה ואני רוצה לחלוק אותה אתך:  לציון ולזיכרון החורבן אנו קוראים את מגילת  איכה, שמאגדת בתוכה קינות על החורבן. התיקון לחורבן הוא התשובה לשאלה אַיֶּכָּה?” (= איפה אתה?), זאת אומרת – ציווי לנוכחות, קריאה לכל אחד ואחד להיות נוכח.

במבט ראשון זו אמירה לא ברורה – אם המקדש נחרב על שנאת חינם, היינו מצפים שהתיקון ידבר על פניה החוצה – ממני לסובבים אותי, והנה הוא מדבר על פניה פנימה, על הנוכחות שלי – על השאלה שלי את עצמי – איפה אני?

עם זאת, האמירה הזו התחברה לי היטב לאמונה שלי ולאופן בו אני חיה את חיי.

אני מאמינה שהדרך שלנו להשפיע טוב על העולם היא דרך החיבור של כל אחד לעצמו ולפנימיות שלו. ככל שאדם מוריד מעליו את הקליפות שצבר בימי חייו, הגנות והתנהגויות שלא משרתות אותו, ככל שאדם מתחבר לרצונות הגבוהים שלו ולצרכים שלו ומבטא את עצמו – הוא נהיה יותר ויותר טוב, יותר ויותר “הוא”, וזו התרומה שלו לעולם.

זה מה שלמעשה קורה בתהליך אימון – הנשים שעוברות את התהליך מרגישות יותר שלמות עם עצמן ועם דרכן. אחד המשפטים שאני שומעת הרבה זה המשפט “אני מרגישה עכשיו יותר אני”.

תשאלי – אז מה עומד בדרכנו להיות יותר “אנחנו”? אחד המעצורים העיקריים שאני מזהה שעומד בינינו לבין להיות יותר “אנחנו” – הוא החשש לפגוע באחרים, בסביבה שלנו.

“אם אני אגיד את דעתי הבוס שלי עלול להיפגע”, “אם אני אתנהג כמו שאני רוצה –  זה יבוא על חשבון המשפחה שלי”, וכד’…

אלו משפטים שמשקפים את האמונה שרצונות שונים לא יכולים לדור בכפיפה אחת, שרצון של מישהו אחד חייב לבוא על חשבון הרצון של מישהו אחר. חשיבה של “או/או” – או אני או הוא.

מהעבודה שלי עם נשים עולה משהו מפתיע – ככל שהאישה יותר קשובה ומחוברת לעצמה, ככל שהיא מאפשרת לעצמה להרגיש  ומקבלת את הרגשות שלה, ככל שהיא לומדת לבטא את עצמה בצורה הנכונה לה – היחסים עם הסביבה שלה רק הולכים ומשתפרים, נהיים יותר עמוקים, יותר אמיתיים, ויותר טובים.

פתאום ישנה הבנה שאפשר “גם וגם”, שיש מקום לכולנו, שאנו לא חיים אחד על חשבון השני – אלא אחד לצד השני, תוך הפרייה הדדית. הבנה שכאשר אנחנו באים ממקום המחובר לעצמנו – הקשר עם השני נעשה יותר פשוט, יותר טבעי, ממקום אוהב, מכיל ומקבל, וזו, בעיניי, הגאולה!

כתבי את התובנות שלך בנושא, או כל תגובה אחרת, כאן למטה:

ללכלך על החמות ללא מעצורים

ללכלך על החמות ללא מעצוריםלכל אחד ואחת מאיתנו יש את מי שאנחנו לא מסמפטים במיוחד, לא נהנים מחברתו, או לא אוהבים את ההתנהגות שלו. זה בסדר כאשר אנחנו יכולים פשוט להימנע מחברתו, אבל מה עושים כשה”מישהו” הזה הוא חלק מהמשפחה הקרובה? מישהו שאנחנו לא יכולים להימנע מקירבה איתו?

כשליאורה הגיעה לאימון, אחת המטרות שהיא סימנה לה היתה – לאהוב יותר את חמותה. יכול להיות שזו מטרה קצת לא צפויה. “לאהוב יותר”? נראה כי מטרה כמו “להסתדר יותר עם חמותי” היתה מובנת יותר.

אבל ליאורה הסתדרה עם חמותה מצויין. חמותה אהבה וכיבדה אותה, והיא כיבדה את חמותה בהתנהגותה, ואף אחד (חוץ מליאורה) לא שם לב שיש כאן משהו לא בסדר…

כשחמותה התקשרה – ליאורה נמנעה מלענות לטלפון ושלחה את הילדים שיענו. ערכה ביקורים רק מתי שהייתה חייבת, ומתוך תחושת אילוץ.
הייתה לה ביקורת על חמותה: היא לא אהבה איך שחמותה אמרה לה “את כמו בת בשבילי” (“יש לי כבר אימא…”)
לא אהבה איך שחמותה “דחפה” לה אוכל (“מה, אני ילדה קטנה?”).

ליאורה חשה פער בין איך שהיא מתנהגת לחמותה, ובין מה שהיא חושבת ומרגישה כלפיה. היא הרגישה שהיא “מזייפת”, שהיא לא אמיתית – ומאחר ואמת הוא ערך חשוב עבורה, זו הרגשה שהיה לה קשה לשאת, וגזלה ממנה הרבה אנרגיה.
ליאורה גם הרגישה כפויית טובה – זו האישה שילדה וגידלה את בעלה האהוב. היא גם הרגישה שזה לא הוגן כלפי בעלה שאוהב ומוקיר את אימו מאד – שהיא אינה שותפה לאהבה הזו.

אחרי שליאורה התאמנה על הנושא – היא הרגישה איך לאט לאט ליבה נפתח לחמותה, היא כבר לא נמנעה מחברתה, קפצה לבקר אותה כי רצתה לבקר, ולא “כי צריך”, שוחחה איתה בטלפון בשמחה, והכי חשוב עבורה – הרגישה אמיתית עם עצמה, והרגישה שמחה והקלה – היא ידעה שליבה והתנהגותה שווים.

אז איך ליאורה עשתה את זה?

ליאורה עברה שני שלבים.

1. בשלב הראשון ליאורה שפכה הכל, כל מה שישב לה על הלב בהקשר של חמותה, כל השיפוטים, כל הטענות, קטנוניות וצרות עין ככל שיהיו – בלי מסננת. היא פשוט “לכלכה” על חמותה ללא מעצורים.
לפעמים יש לנו מעצורים לעשות את זה (“מה, היא לא כל כך נוראית, היא חמותי, איך אני אדבר עליה כך” וכו’). אבל זה שלב שאי אפשר לוותר עליו!

2. בשלב השני, לאחר שליאורה “התנקתה”, היא בחנה טענה טענה, שיפוט שיפוט – ובכל נקודה כזו – הסתכלה ודנה את חמותה לכף זכות דווקא מאותו מקום של קושי, בדיוק בנקודה שקשה לה. אם היה לה שיפוט על חמותה – “מה היא דוחפת לי אוכל, מה אני ילדה קטנה?” – ליאורה חיפשה איך היא יכולה לדון את חמותה לכף זכות בדיוק בנושא הזה. מה היא יכולה להגיד טוב על מי שדוחף אוכל? ובאמת, ליאורה ראתה מס’ דברים. שחמותה אישה חמה ואיכפתית, והיא עושה זאת כי היא רוצה שיהיה לה טוב. היא ראתה שזו התרבות שחמותה באה ממנה – ששונה מאד מהתרבות שהיא עצמה גדלה בה – וזה נעשה מתוך כבוד לליאורה, ולא מתוך “הקטנה” שלה. ההסברים הללו – שהיו לזכות חמותה – התיישבו גם על ליבה, ולא נשארו בגדר מחשבות בלבד. היא הרגישה איך הלב מתרכך, ואיך האהבה לחמותה לאט לאט זוחלת פנימה.

אז מה היה לנו?

אם אנחנו רוצים להרגיש אחרת כלפי מישהו שאנחנו לא ממש אוהבים, או מישהו שיש לנו הרבה ביקורת עליו, ואנו מרגישים שהביקורת פוגעת באיכות חיינו – נעשה שני דברים:

א.      “נשפוך” על נייר את כל מה שיש לנו עליו, את כל השיפוטים והטענות.

ב.      ניקח נקודה נקודה, ונמצא בה את הטוב, נמצא איך אנחנו יכולים לדון את האדם לכף זכות באותה נקודה עצמה שקשה לנו איתו.

מזמינה אתכם לנסות (בכתב!), וכמובן לשתף אותי איך היה, ומה הפקתם מהתרגיל!

איפה אתם בסדר?

אפשר להסתכל על פסח מזוויות שונות – הזווית הכלכלית, הזווית של הניקיונות, וגם – מהזווית המשפחתית.

עם כל החגיגיות ושמחת החג, זה לא סוד שלא פעם שולחנות חג מאגדים סביבם אנשים לחוצים שרק מחכים שיגמר כבר, וכולם יתפזרו… יש מי שלא יכול לסבול את החמות, ויש מי שהגיס “מקפיץ” לו את ה”פיוז”.

נכון, לא תמיד בא לנו לשבת עם כ-ל מי שמוזמן לשולחן, ונכון שיש את אלו במשפחה (שלי? שלו? זה לא באמת משנה) שמעוררים בנו אי נוחות והיינו שמחים להימנע מחברתם הרצופה סביב  שולחן אחד כל כך הרבה שעות.

אבל האמת היא שזה לא חייב להיות כך, ואני מזמינה אותך הפעם לבחור אחרת.

מה הקשר לבחירה? הרי לא תמיד  אנחנו יכולים לבחור את אלו שאיתם אנחנו הולכים לשבת לשולחן החג.

נכון, אבל יש לנו את החירות לבחור איך אנחנו נהיה.

אז מה לעשות? להתכונן!

מה זה אומר? אני אשב ואחשוב מראש – איך אני רוצה להיות בשולחן החג? איך אני רוצה להיות בסדר? שמחה? נלהבת? רגועה? אנרגטית? נהנית? נינוחה? אוהבת? והמהדרים גם יכתבו זאת על נייר, ויציצו לפני ליל הסדר – להיזכר.

השלב הבא בהתכוננות – זה לחשוב איך זה נראה במציאות כשאני כזו – איך אני נראית, מה אני אומרת, איזה גוון ועוצמה יש לקול שלי, איזו הבעת פנים יש לי, איך אני יושבת – כל סממן חיצוני  שאני יכולה לחשוב עליו.

ואז – לחשוב מה עלול להפריע לי להיות כמו שאני רוצה להיות, ולראות בעיני דמיוני איך אני “עוקפת” או מתגברת על המכשולים בדרך, ונשארת נאמנה למי שאני רוצה להיות.

חג חירות שמח!

לריב או לא לריב ליד הילדים, זאת השאלה…

ילדים שנחשפים להוריהם רבים עלולים לחוש חוסר בטחון בזוגיות של ההורים, ואף לחשוש שמא הוריהם עומדים להתגרש. אולי המסקנה היא שלא כדאי לריב ליד הילדים?

להורים שלי היה הסכם שלא רבים ליד הילדים, והם עמדו בו. אני לא זוכרת שאי פעם ראיתי אותם רבים.

למרות שמעולם לא ראיתי אותם רבים, תמיד היה לי ברור שהורי רבים מדי פעם, וכנראה גם משלימים.

מסתבר שגם כאשר גדלים באותו הבית, כל אחד חווה את הדברים אחרת…

אני זוכרת את אחי לאחר שהחליט להתחתן, מתלבט ומתחבט. הוא לא היה בטוח שהיא היא הבחורה עבורו – בגלל שהם רבים הרבה. מה הבעיה? שאלתי אותו, הרי כולם רבים?
“אבא ואמא אף פעם לא רבים” הוא ענה לי, “בגלל זה נראה לי לא נורמלי שאנחנו רבים”.

לקח זמן לשכנע אותו שכל זוג רב, אפילו אבא ואמא. ואני נשארתי עם השאלה – האם זה טוב לא לריב ליד הילדים? אולי כדאי שהילדים יראו גם ריבים – שידעו שזה נורמלי, וקורה, ולא יבהלו כאשר להם תהיה מריבה עם בן זוגם העתידי…

האמת היא שאני לא בטוחה שישנה תשובה חד משמעית לשאלה האם זה נכון או לא לריב ליד הילדים? ואשמח לקרוא את דעתך.

דבר אחד כן ברור לי: אם רבים ליד הילדים, חשוב להתפייס גם ליד הילדים. שהילדים ילמדו שאחרי ריב – בא פיוס. זה לא מובן מאליו, וגם לא כל כך פשוט – הרגע בו אנו מבקשים סליחה קשה ממילא, אז לעשות זאת ליד הילדים?

אולי המחשבה שבכך שאנו עושים זאת אנו מכינים את הילדים שלנו לחיים, ושהרגע הזה יכול לעזור להם בעתיד לבנות זוגיות טובה – יכולה לעזור.

כאן, ממש מתחת יש באפשרותך לשתף אותנו בדעתך על הנושא. אשמח לקרוא אותה.

פספוסים – פורים שמח!

אימון אישי לנשים שרוצות לחיות
את הטוב

התקשרי:


052-6071209